על נבואות חורבן פוסט-בחירות (ומותגים)

הבחירות מאחורינו, ועם שקיעת האבק נותרים פערים גדולים, בעיני, בין מה שהסקטור האינטלגנטי (לכאורה או לא לכאורה) ברשתות החברתיות ובתקשורת משדרות, לבין מה שקרה כאן באמת. בגדול, המסרים הם ואריאציות על מוטיב המדינה-שלנו-מחוסלת-ואין-לה-תקנה. אז כמה מחשבות בהקשר הזה:

א) המדינה שלנו מצביעה ימין. לא וואללה.    י

הימין המדיני ה”מובהק” (ליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו) השיג בבחירות הללו 44 מנדטים. זה יוצא דופן רק אם מתעלמים מכך שלמשל, רק לפני שתי מערכות בחירות, ב-2009, הוא מנה 49 מנדטים. אז על אף שאסכים שהכנסת האחרונה חוקקה מספר חוקים בזיוניים במיוחד, אין משהו בתוצאות האלקטורליות שחסרות שחר או שבפני עצמן מעידות על עידן חשוך חדש. (ואולי שווה לציין שלא הצבעתי ימין). י

  א1) אני האחרון שאחלוק על כך שהגזענות בארצנו היא נרחבת, גלויה מאי פעם, ומטרידה. ועדיין צריך להזכיר שאף אחד לא באמת יודע עד כמה המסרים (המחפירים, ללא ספק) של הליכוד על הצבעות הערבים, השפיעו על תוצאות הבחירות. לא שזה מנע מאנשים לקבוע כעובדה מוגמרת שהמסרים הללו הם-הם שהביאו לנצחון הימין, קביעה שלכל הפחות צריכה להיות מלווה בהסבר כיצד *ללא* המסר הקריטי-לכאורה הזה, הימין קיבל 5 מנדטים יותר, רק לפני 6 שנים.

ב) למה אף אחד לא מתעניין בזה שהמפלגות הדתיות בשפל אלקטורלי של 23 שנים? י

לא כל כך מזמן, נבואות החורבן נסובו סביב הכח האלקטורלי והסחטנות (לכאורה או שלא) של מפלגות דתיות סקטוריאליות, שהולכים וגדלים בטור הנדסי. ואני מעריך שיש חפיפה די גדולה בין מי שטען כך בעבר לבין מבשרי הקץ לאחר הבחירות האחרונות. ועכשיו למספרים: מאמצע שנות ה-90 ועד הבחירות הקודמות, המפלגות הדתיות נעו בין 23-27 מנדטים, ובבחירות הקודמות אלה הגיעו אף ל-30. כעת יש להן 21. גם כשמסתכלים על המפלגות החרדיות בלבד (ש”ס ויהדות התורה – לא שאני משווה…), ב-15 שנים האחרונות הן נעו בין 16 ל-22 מנדטים, וכעת יש להן 13 (עם אלי ישי היו משתווים למינימום – 16). אז – משנה כמה מנדטים יש להם או לא? כל אפשרות תתקבל בברכה, כל עוד היא עקבית עם עצמה.

ג) הכנסת קיבלה אינפוזיה של דם חדש, צעיר יותר ומקצועי יותר

לו היה לי יותר פנאי מנטלי, הייתי מגבה את זה במספרים. אבל כיוון שאין, אבקש רק שתסתכלו ברשימת הח”כים החדשים משתי מערכות הבחירות האחרונות – ברור שיש בקרבם גם שמנדריקים חסרי שכל ו/או הגינות מהסוג שלמדנו לצפות מנבחרי הציבור; אבל לכל הפחות אני לא רואה איך אפשר לטעון לירידה במימד המקצועי הכללי. גם כאן, ההתפתחות (המבורכת) הזו, לא כ”כ מתיישבת עם פזמון מדינתנו-האבודה שמושמעת חדשות לבקרים.

ד) לגבי אותם חוגים בקרב השמאל שמתמרמרים כנגד המעמד הסוציואקונומי הנמוך שהצביע (שוב) ליכוד, אני נזכר בקטע נהדר מ”החברה הפתוחה ואויביה”, של קרל פופר:

הרקליטוס, הפילוסוף הראשון שעסק לא רק ב”טבע” אלא עוד יותר בבעיות אתיות-פוליטיות, חי בעידן של מהפכות חברתיות. נסיגת האצולות השבטיות של יוון מפני הכח החדש של הדמוקרטיה החלה בימיו. [..]

לפי המסורת היה להרקליטוס עצמו מקום כיורש למשפחת המלוכה של המלכים-הכוהנים של אֶפֶסוס, אך הוא ויתר על זכויותיו לטובת אחיו. חרף סרובו הגאה לקחת חלק בחיים המדיניים של עירו, הוא תמך במאבקם של האצילים, שניסו לשווא לשים סכר לנחשול הגואה של הכוחות המהפכניים החדשים. חוויות אלו בתחום החברתי או המדיני משתקפות בקטעים ששרדו מיצירתו. “אנשי אפסוס צריכים היו לתלות את עצמם איש-איש, כל הבוגרים עד אחד, ולהניח לעוללים שימשלו בעיר”, זו אחת ההתפרצויות שלו [..]. הפירוש שנתן למניעיהם של בני-העם מעניין ביותר כי אנו למדים ממנו שהטיעון האנטי-דמוקרטי לא השתנה הרבה מראשית ימיה של הדמוקרטיה. “הם אמרו: איש לא יהיה המשובח בקרבנו; ואם מישהו משכמו ומעלה, יהיה כך במקום אחר, בקרב אחרים”. איבה זו לדמוקרטיה מבצבצת בכל מקום מן הקטעים: “בני האספסוף ממלאים את כרסם כבהמות [..] האספסוף אינו שם לבו אפילו לדברים שהוא נכשל בהם בדרכו; ואף אינו יכול ללמוד לקח – גם אם נדמה לו שהוא לומד.“

ובלי להכליל, אני סבור שמתחת לטיעונים הפרגמטיים של אותם ממורמרי עניים, מסתתרים לא אחת רעיונות הרקליטיאנים …

נ.ב.

ובלי קשר לכלום – אני לא מבין מותגים. יותר נכון, אני לא מבין מדוע מיתוג משנה לצורך קניה. עוד יותר נכון, הפרסום היום פשוט הזוי. היום שמעתי פרסומת ברדיו ל”<איקס>, המותג המוביל של מכונות הכביסה!” אוקי – אבל למה לקנות דווקא אותו? זה נותן לנו סיבה לכך בדיוק כמו אם פרסומת למכונת כביסה בֵּקוֹ, למשל, הייתה מתרברבת שהיא “היחידה עליה מופיעות האותיות ב’, ק’, ו-ו’ – בסדר הזה!”. י