תגובה לרשומת “ריקי כהן” בבלוג “דעת מיעוט”

עברה שנה מאז רשומת ה”ריקי כהן” הראשונה, רשומה פופולרית במיוחד בבלוג המצוין “דעת מיעוט“, שטענה שבניגוד לסנטימנט הכללי דאז, משפחת ריקי כהן אכן מייצגת את מעמד הביניים בישראל. הרשומה – והפרשה – מאחורינו פחות או יותר, אבל אני מהאסכולה של “מוטב מאוחר (או מאוחר מאוד) מלעולם לא”. מה גם שלכותב רציני מגיע תשובה רצינית: ניכר שאורי כץ, כותב הבלוג, שותף ללא מעט מהערכים שמובילים את הבלוג כאן, ועל כן במובנים רבים אני רואה בו כשותף למטרה – לשפר את רמת הדיון, להמנע מטיעונים לא רלוונטים או שגויים, להסתמך על עובדות ונתונים כשאפשר, וכו’. לכן, אף שאבקר כאן את הרשומה, חשוב לי להדגיש שזה נעשה דווקא וספציפית מתוך כבוד למה שכץ עושה. אטען שהרשומה כושלת ברמת המתודולוגיה, וחוטאת בחוסר רלוונטיות לשאלה לה היא מתיימרת לענות.

קודם כל שאלת המוצא: הרשומה באה לענות על השאלה, “האם משפחת כהן אכן (דוגמא ה)מייצגת את מעמד הביניים בישראל?” (לא ציטוט). השאלה הזו עניינה בזמנו הרבה אנשים – על כך העיד כץ עצמו ברשומת ההמשך, כשציין שהרשומה הייתה הנקראת ביותר בבלוג שלו, בהפרש ניכר. השאלה מעניינת כיוון שאם התשובה לשאלה שלילית, יוצא ששר אוצר בישראל הביא למשרדו מתווה מדיניות שמראש מבוסס על קריאה שגויה של מהי הקבוצה לה הוא מנסה, לפחות ברמת ההצהרה, לסייע.

כמובן שלא ניתן לדבר על “מעמד ביניים” במופשט – צריך לתת הגדרה כלשהי למה אנו מתכוונים בכך; זאת, לא כיוון שהגדרות בעצמן מוכיחות משהו (שגיאה נפוצה של הטוקבקיסט החכמולוג), אלא פשוט כדי שהקורא ידע שהוא מבין, פשוטו כמשמעו, על מה הכותב מדבר – גם אם ההגדרה אינה 100% אמפירית. “מעמד ביניים”, הרי, אינו מונח שפרושו ברור לכל – בניגוד, למשל, ל”כדור טניס”, “יצחק רבין” או “אנשים בגילאי 30+” – ולכן מצריך הבהרה. כל עוד אנו עקביים עם משמעות זו, יש לנו בסיס לבנות טיעון רלוונטי לשאלה. ואילו הרשומה, מצידה, מספקת מספר הגדרות שונות ואף סותרות למונח (ללא הסבר לכך), ולבסוף משתמשת בהגדרה שהופכת את התשובה – ואת השאלה שלנו – ללא מעניינת (ובמובן מסוים אף לטריויאלית). נתחיל:

הרשומה מתחילה מהגדרה אמפירית של מעמד הביניים: כל מי שהכנסתו נמצאת בטווח מסויים (75%-125%) מהשכר הממוצע. לצרכי נוחות נקרא לקריטריון הזה “קריטריון ההכנסה (למעמד הביניים)”. אמנם יש בעייתיות ידועה בהתייחסות לממוצע בתחומי שכר, במיוחד כשבאים לטעון שהוא סממן מייצג לקבוצה מסויימת, אבל כל קריטריון הוא במובן מסויים שרירותי – אפשר בהחלט להחליט שמקבלים אותו. אז הלאה, נרוץ עם קריטריון ההכנסה.

או שלא. שתי פסקאות אחר כך הרשומה קובעת ש”באופן אינטואיטיבי [..] ישראל ישראלי ייצג את מעמד הביניים הישראלי לאורך כל חייו, ולא רק בתקופה כזו או אחרת”. אין בעיה, אבל ברור שבמשמעות המובאת כאן מדובר בקריטריון אחר ממה שהובא לפני כן: קבוצה מסויימת אופיינית של אנשים, השייכים למעמד הזה. כלומר יש כאן קריטריון חדש, שמתמקד במאפיינים טיפוסיים של מעמד הביניים, כפי שאנו אינטואיטיבית תופסים אותו. נקרא לקריטריון הזה “קריטריון הטיפוסיוּת (של מעמד הביניים)”. אין בעיה עקרונית לאמץ את קריטריון הטיפוסיות, אבל חשוב לשים לב ששני הקריטריונים אינם דומים, והרשומה אף מדגימה כיצד: במשך חלקים משמעותיים מחייו, “ישראל ישראלי” מרוויח פחות מקריטריון ההכנסה – כלומר לא עומד בו – אבל גם אז עומד בקריטריון הטיפוסיות. בסדר, אימצנו את קריטריון הטיפוסיות, וניגש לניתוח הסטטיסטי, המרכיב את עיקר הרשומה.

 משאימצנו את קריטריון הטיפוסיות, טבעי היה לצפות שהרשומה תיגש לשרטט איזשהם “קווים לדמותו” של מעמד הביניים כדי לצקת תוכן לקריטריון. אולם עם המעבר לניתוח הכנסות לפי מספר הילדים, אנו קוראים ש”לפי לפיד, לריקי ובעלה יש שלושה ילדים. איך נראית הכנסתם [..] בהשוואה למשפחות אחרות עם שלושה ילדים?” רגע – פיספסתי שלב? למה אנחנו שואלים אם הכנסת משפחת כהן דומה למשפחות עם שלושה ילדים? או, בהמשך, למשפחות הגרות באותו אזור שמשפחת כהן גרה בו, או למידת הפריפריאליות שלהם? שאלת המוצא לכל הרשומה הייתה האם משפחת כהן מייצגת את מעמד הביניים. משום מה מנקודה זו ברשומה השאלה עוברת להיות, האם משפחת כהן מייצגת משפחות שדומות לה, מבחינת המאפיינים שלהן?

כמובן שבדומה למה שאמרנו לעיל, אפשר להחליט שהקריטריון “דוגמת-משפחת-כהן-כפי-שיאיר-לפיד-הציג-אותה” הוא הקריטריון למעמד הביניים (מעתה, “קריטריון משפחת כהן”), ובפועל זה מה שהרשומה עושה מנקודה זו ואילך, ואכן על סמך קריטריון זה היא מסיקה את התשובה החיובית לשאלת המקור. מה שחשוב להבין בבחירת הקריטריון הזה, זה שיוצא ממנה ששאלת המוצא כעת זהה לחלוטין, לוגית, לשאלה “האם משפחת כהן אכן (דוגמא ה)מייצגת משפחות כמו משפחת כהן?”

כעת, על אף מה שניתן היה לחשוב ברגע ראשון, התשובה לשאלה הזו אינה בהכרח טריויאלית (“כן”). אם נרצה, ניתן תמיד למצוא משפחה שאינה דומה למשפחות רבות אחרות בעלות מאפיינים כלליים שדומים לה (וברמה מסויימת כל משפחה אינה “מייצגת”). אבל בין אם התשובה טריויאלית ובין אם לא, הבעיה איננה בתשובה אלא בשאלה עצמה – היא לא מעניינת. פרטתי בפסקה השנייה מדוע שאלת המוצא מעניינת – תשובה שלילית תאמר לנו משהו על שר האוצר שלנו. ואילו לשאלה החדשה, גם תשובה חיובית וגם תשובה שלילית פשוט לא תאמר לנו יותר מדי – היא בטח לא תתן לנו אינדיקציה שיאיר לפיד צודק יותר או פחות בקריאתו של מהו מעמד ביניים, כי קל מדי, ומוצדק לגמרי, לטעון שקריטריון משפחת כהן היא הגדרה מצ(ו)מצמת הרבה יותר מדי למעמד הזה. לכן, על אף השימוש הראוי בפני עצמו בניתוח נתונים כדי לברר את שאלת המוצא, הרשומה חוטאת בחוסר רלוונטיות, כשממירה את השאלה הזו בשאלה אחרת, דלה הרבה יותר.

[עד כאן הטיעון העיקרי שלי על הרשומה. הערה נוספת לסיום, שאינה מהותית לטיעון שלי ושבפרוש משנית לה (ושאינה ברמת ההגיון ה”טהור”): לאורך הניתוח כאן, קיבלנו את הקריטריון (האחרון) שכץ מציע למעמד הביניים, כדי שלא להיתלות על הגדרות אלא על טיעונים. אולם לקראת סוף הרשומה כץ עושה קפיצה לא מבוססת כשמסיק, מהתשובה החיובית לשאלה החדשה, ש”האש הרבה שספג לפיד איננה מוצדקת. מלכתחילה הוא דיבר על מעמד הביניים, ורץ לבחירות על גלי התמיכה של מעמד הביניים.” שוב, “מעמד ביניים” אינו מושג מוגדר ומוסכם. כשמסיק ש”האש הרבה שספג לפיד אינה מוצדקת”, כץ בעצם מניח שההבנה שלו של מהו מעמד הביניים הוא גם מה שלפיד דיבר עליו (“מלכתחילה”) ו – חשוב מכך בהרבה – פחות או יותר מה שמצביעיו הבינו. אולי, אולי לא. אבל כל עוד לפיד לא פרט יותר לאורך מערכת הבחירות, למה התכוון ב”מעמד הביניים” – לא שהוא היה חייב – תהיה לדעתי עילה עקרונית לבקר אותו על תפישה יותר או פחות סבירה של מי מרכיב את הקבוצה הזו. ואם, למשל, יש מצביעים שסברו שהם כלולים במעמד הביניים, ורק לאחר שלפיד נבחר מגלים ממנו שבעצם התכוון בכלל לקבוצה אחרת, יש להם הצדקה למחות על כך.

וגם, הייתי מוסיף, חובה להזהר להבא ממילים מעורפלות מפי פוליטיקאים.] י

Advertisements