לפספס את פופר

אי יאי יאי. כמעט 20 שנים לאחר פטירתו, קרל פופר, מהפילוסופים החשובים של המאה ה-20, ממשיך להיות מובן שלא כראוי. בזמן האחרון נתקלתי בכמה וכמה פספוסים מונומנטליים של הגותו, חרף כך שכתיבתו הייתה דווקא קריאה, מדוייקת ונהירה – בהחלט מצרך נדיר בתחומים בהם עסק. והנה אני לא אחת מוצא את עצמי תמה אם מי שכותב אודותיו בכלל טרח לקרוא משהו שכתב (ולא, יותר סביר, כמה פסקאות מערך ויקיפדיה).

אתמול יצאה בגארדיאן כתבה ראשונה אודותיו (מתוך סדרה), עם כותרת המציגה אותו כאיזשהו נביא של הסָפק, כאילו לכל הפחות היה פוסט-מודרניסט צרפתי בשנות ה-50′. זאת, אף שבמשך 60 שנים של כתיבה *תמיד* דגל בהיות אמת אחת (כבסיס הכרחי לכל התפתחות בידע), שראוי לחתור אליו ללא לאות. (הספק שלו היה כמאזן הכרחי לדוגמטיות, לא בשם רלטויזם.)

מבין מי שכן הבין את האספקט הזה יש כמה שכנראה נטו לחשוב שהופ, אם הוא כזה חסיד של האמת, פופר כנראה היה פוזיטיביסט, כמו רב חברי החוג הוינאי שפעלו במקביל אליו בשנותיו המוקדמות; ומתעלמים מהעובדה שביקר קשות את החוג תדיר ואף פעם לא השתייך אליו – תוך איבה אידאולוגית גלויה רבת שנים¹.

יש מספר² פילוסופים של המדעים שביקרו את עקרון ההפרכה – אותו מונח שכל-כך מזוהה עם פופר, עד שלעיתים נתפש (ממש שלא בצדק) כמסכם את כל מחשבתו – כלא ישים עבור מחקר מדעי; ופספסו לגמרי שזה מעולם לא היה אמור להיות תכנית למחקר מדעי (אלא *קריטריון* לְהיות משהו “מדעי” – כמו”כ הוא עסק רבות בהבהרת ההבדל בין השניים).

אחרים כתבו כאילו הפריכו את כל התיזה של פופר כי תפשו אותו “על חם” בסתירה-עצמית, כשמדי פעם כתב בריש גלי שטיעון או הבניה זו או אחרת שלו אינה ברת הפרכה; ובכך פספסו שעקרון זה אינו קריטריון *לאמיתוּת* אלא… טוב, כתבתי בפסקה הקודמת מה היא.

מעניין לראות, וכמובן שזו דעתי בלבד, עד כמה דפוסי החשיבה העולים מרבות מהביקורות על פופר ניזונים, בעצם, ממה שלחם כנגדם (בצורתו המכבדת הטיפוסית) כל חייו: דוגמטיוּת; קוטביוּת; הציפייה שניתן לסכם עניינים סבוכים באמיתות פשוטות וקצרות – או, לאחר אכזבה מכך שהנ”ל לא מתאפשר, היפוך לקיצון סובייקטיביסטי או אינדיוידואליסטי; הדרישה לקבל משנה מוסדרת “מה עלינו לעשות”; חשיבה רדודה. ואולי אוסיף – קפיצה למסקנות מבלי להתעמק באמת בתכני טענה.

¹ האנס-הרמן הופה, פילוסוף ליברטריאני מוערך, לחלוטין חוטא בפספוס הזה – וספק אם אמצא את הזמן לפרט עד כמה מהותית היא שגיאתו.

² ביניהם ברוס קולדוול, דיויד האוזמן, רוד קרוס וכמובן פול “יללה בלאגן” פאייראבנד.

נ.ב. החברה בבלוג “קריטיקל רציונליזם” מביעים ביקורת נוספת על סדרת הכתבות בגארדיאן.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s