בדיקת מציאות לאידאולוגים 1: ריבוי דעות

אידאולוגים מכל הסוגים: אל תשכחו להתייחס למציאות של ריבוי דעות, שכן אחרת ייתכן שהחזון שלכם אינו אלא דוקטרינה אישית. בבואכם לנסח את משנתכם האחידה המסָדרת, נסו לענות בכנות על 2 שאלות פשוטות:

1) מה, לדעתכם, צריך לעשות אם רב האוכלוסיה לא מסכים עם תפישתכם?

2) מה, לדעתכם, צריך לעשות עם האוכלוסיה שלא מסכימה עם תפישתכם?

כולנו יודעים שיש ריבוי דעות, אבל לא אחת נופלים באפקט הקונצנזוס השגוי, הטיה קוגניטיבית בה מניחים שכל או רב האנשים חושבים כמונו. כמובן שאין זה בא לרגע לאמר שאין מקום לעמדוֹת נחרצות, אלא רק שבדעה המושכלת שלכם ראוי להתייחס למציאות של ריבוי כאלה.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “בדיקת מציאות לאידאולוגים 1: ריבוי דעות

  1. אני לא מבין את הנקודה מאחורי הפוסט הזה.
    "אל תשכחו להתייחס למציאות של ריבוי דעות, שכן אחרת ייתכן שהחזון שלכם אינו אלא דוקטרינה אישית." בניגוד למה? ואם החזון שלי מקובל על הרוב אז הוא חדל להיות דוקטרינה אישית?

    נ.ב
    1. תעמולה
    2. להתווכח איתם

    • א.ה.ה.,

      תודה על השאלה. קבל ח' ח' שבחרת להגיב בשאלה, על פני א) ביטול טוטאלי ("שטויות. אתה זבל."), או ב) ביטול תוך שימת מילים בפי ("שטויות. נכונותה של עמדה אינה נקבעת לפי הפופולריות שלה".)

      ובּתשובה: קודם כל, הרשומה הייתה מיועדת למגוון מאוד רחב של סוגי אידאולוגים, ולכן בכוונה הניסוח מאוד כללי. בהחלט ייתכן שבשם הגמישות והתמצות היא יצאה מעט מעורפלת. אם תתן לי אידאולוגיה ספציפית (שלך?) ייתכן שיהיה קל יותר להדגים עליה את הרלונטיוּת של מה שכתבתי.

      בכל אופן, הכוונה לא הייתה שאידאולוגיה היא "דוקטרינה אישית", או חדלה מלהיות כך, לפי חלק הציבור שתומך בה; אלא שכל עוד תוכן האידאולוגיה אינה מתייחסת למציאות של ריבוי דעות, היא נותרת כזו. מנסיוני יש לסוג האנשים המנסחים אידאולוגיה נטייה להמעיט מחשיבות ריבוי הדעות בציבור, או להתעלם מכך כליל. אין זה אומר שהאידאולוגיה שגויה בשל כך, אלא רק שיש למצב אותה בקונטקסט הנכון. האם היא תכנית פעולה למציאות הנוכחית? האם היא איזשהו מצב תאורטי אידאלי, אליו היא מתייחסת יותר מהמציאות בפועל כרגע? האם היא גוזרת דרכי פעולה מאידאל, שאולי אינם נסובים – וגם בכוונה אינם מתיימרים לסוב – על המציאות הנוכחית?

      שים לב שנתת את התשובות שלך לשתי השאלות, אך יש כל מיני שיקולים ומגוון תשובות פוטנציאליות אחרות. איך האידאולוג תופס את אלה שאינם מסכימים עימו: האם הם טיפשים? האם הם "שטופי מח" או "חולים"? האם הם אינטלגנטים אך שבויים בקונספציה? האם יש איזשהו אופק שבו הם יקומו מ"שנתם"? ומה צריך לקרות בפועל עם ריבוי דעות זה – האם הדמוקרטיה עדיין מוצדקת אם כל-כך הרבה אנשים טועים והאידאולוג יודע מה באמת צריך לעשות? או שמא האנשים דווקא אינטלגנטים לא פחות מהאידאולוג, אלא שהם בוחרים בסט אחר של סדרי עדיפויות וערכים? אולי יש להם נקודה, גם אם ב"חישוב הכולל" האידאולוג לא מסכים איתם – ובהחלט ליגיטימי שיהיה כך? מה אם החופש של אדם אחד בהגדרה שלו, שונה מהחופש של אחר לפי הגדרתו?

      לדעתי, קצת רפלקסיביות-עצמית וקונטקסטואליזציה טובה לכל אידאולוג. ושיהיה ברור, כל זה הוא כדי לחזק ולשפר עמדה או דעה, לא להחליש אותם למציאות פוסטמודרנית רפוייה.

      • אני עכשיו מבין שמדובר בהגדרה מנהירה ולא באנליזה.
        'דוקטרינה אישית' – אידיאולוגיה שבקאנון שלה אין התייחסות לסוגיית ריבוי הדעות לרבות עניין שכיחותה של האידיאולוגיה בקרב הרוב בחברה.

        אין לי בעיה עם הגדרה כזו, אבל אני עדיין לא מבין את הנקודה. האם אידיאולוגיה מאותגרת-התייחסות-לריבוי-דעות היא בעייתית יותר? מסונדלת? אוטופיסטית? אתה אמנם כותב שהיא לא בהכרח שגויה ושצריך למצב אותה בקונטקסט הנכון אבל זה מעורפל. יש כאן חיווי כלשהו מצידך שאני מפספס או שזה פשוט פוסט מהורהר שכזה?

      • א.ה.ה.,

        דווקא לא מדובר בהגדרה כלל. לא התכוונתי להגדיר זהות כל וכל, רק להראות איזשהי מגבלה של אידאולוג"איזם" כשהיא לא לוקחת בחשבון פקטורים של מציאות אנושית.

        לגבי נקודה – הנקודה היא פשוט שלעניות דעתי אידאולוג ירויח מנקודה זו למחשבה. לצערי לא אוכל לספק את הצורך בחד-משמעותיות והגדרתיות. לדעתי עבור לא מעט אידאולוגים אף פעם לא עניינה אותם השאלה: אחרי שהם יקבלו את מה שהם רוצים, מה אם גם אז הרבה אנשים לא יסכימו איתם? מה יעשו?

        "להשתפשף" עם אמיתוֹת, גם ובעיקר אם הם לאו דווקא נוחות, בדר"כ יעשה טוב לאידאולוג. "כן, זה מה שאני חושב שצריך לעשות, וכך אני חושב שהעולם צריך להתנהל, אבל אני גם מודע לכך שהמציאות לאו דווקא מאפשרת את זה כרגע. אז…" המשך המשפט יכול להיות מצניע ויכול להיות דוגמטי או רדיקלי. הוא יכול לחשוף תסכול או אומללות קשה, או יכולה להעיד על איזון בריא בין האפשר לאין-אפשר. אבל בכל מקרה הקשר הזה עם המציאות מיטיבה עם האידאולוג. ומכאן כותרת הרשומה: "בדיקת מציאות".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s